חלבונים

החלבון הוא מולקולה בעלת מבנה מורכב. בבסיסו בנוי מרצף חומצות אמינו הקשורות בשרשרת ארוכה, לאחר מכן השרשרת נאגדת למבנה תלת מימדי, כמו כדור סבוך של חוטים.
חומצות אמינו רבות יכולות להיות מסונתזות מחומצות אחרות בתוך הגוף, אך אחדות מהן לא יכולות להיות מסונתזות בכמויות מספקות ולכן יש לספקן במזון. אלה נקראות חומצות אמינו חיוניות. על אף שיש מאות סוגי חומצות אמינו שונות, רק 21 מהן משמשות לבניית חלבונים בבעלי חיים. 21 חומצות אמינו אלה ניתנות לארגון בכל צירוף וסדר, כלומר יש כמעט אינספור אפשרויות לחלבונים טבעיים, שלכל אחד תכונות משלו. לדוגמה, החלבונים של השיער, העור, השרירים, ההורמונים או הנוגדנים. טאורין, חומצת אמינו חיונית לחתולים אך לא לכלבים, נמצאת רק ברקמות בעלי חיים. כל רקמות הגוף או הצמחים עשויות גם מחלבונים, אך חלק מהן מכילות חלבונים בכמות גדולה יותר מאחרות: רקמת שריר למשל, עשירה מאד בחלבון בעוד שרקמת שומן מכילה מעט מאוד חלבונים – לכן מרכיב כגון בשר/קמח בשר/בשר מיובש (ההבדל בין אלו הוא באחוז המים ודרגת הטחינה) הוא מקור חשוב לחלבון.
באופן כללי חתולים זקוקים ליותר חלבונים מאשר כלבים, זאת משום שחתולים יכולים להשתמש ביעילות בחלבון ליצירת אנרגיה אפילו במצב בו אין מספיק חלבון זמין בתזונה לצורך גדילה או שיקום. הדבר עלול לגרום לבעיות בריאותיות, משום שבחתול אנורקסי או שאינו מקבל מספיק מזון לצרכיו, במיוחד אם הוא חולה, החלבון במזונו ישמש לאנרגיה במקום לשיקום.

תפקיד החלבונים:
חלבונים הם אבני הבניין החיוניות של כל הרקמות והאיברים בגוף כולל סחוסים, גידים, ליגמנטים (קולגן ואלסטין), שריר (אקטין ומיוזין), עור, שיער וציפורניים (קרטין), חלבוני דם (המוגלובין, טרנספרין, אלבומין וגלובולין), אנזימים, הורמונים, נוגדנים ועוד… החלבונים הם 'עמוד השדרה' של התאים משום שיש להם תפקיד מבני בכל דפנות התאים. יש צורך בחלבונים לשם גדילה, התחדשות רקמות ושיקום. בעלי חיים בוגרים זקוקים לחלבונים בתזונה לשימוש לשיקום רקמות, לייצור תאים חדשים, לחידוש חלבוני דם והשלמת אובדן של חנקן בצואה, שתן, זיעה, שיער וכד'.
כמות החלבונים שיש לצרוך על בסיס יומי מכונה 'דרישת חלבון יומית לקיום'. מצב מחלתי של חיית מחמד יכול לגרום לצורך מוגבר בחלבון, לדוגמה התמודדות עם סרטן, כוויות וטראומה עשויות לגרום לצורך במנה יומית גדולה יותר של חלבון בשל מצב היפר-מטבולי. במילים פשוטות, במצבים כאלה יש צורך בכמות נוספת של חלבון שישמש כאבני בניין לשיקום הרקמות .לא רק הכמות המוחלטת של החלבון צריכה להיות מתאימה, אלא גם היחס בין חומצות האמינו. כאשר חומצות האמינו משמשות לסינתזה של חלבונים, כל חומצות האמינו החיוניות הנחוצות לסינתזה של חלבון מסוים חייבות להיות נוכחות בפרופורציות הדרושות. במילים אחרות, ככל שהערך הביולוגי קרוב יותר ל100- כך טוב יותר.

הערך הביולוגי של חלבון תלוי בפרופיל חומצת האמינו שבו + מידת הנעכלות של החלבון. הפרופיל של EAA בביצה מתאים לצריכת רוב בעלי החיים, ביצה מתעכלת בקלות במעיים ולכן יש לה ערך ביולוגי של %100 – יתר החלבונים מושווים לחלבון זה. ג'לטין הוא דוגמה למקור חלבון המתקבל מקולגן של בעלי חיים. ג'לטין מתעכל בקלות, אולם הערך הביולוגי שלו נמוך מאוד מכיוון שאינו מכיל את חומצת האמינו טריפטופאן. אפילו אם מקפידים על תזונה בעלת תוכן חלבוני גבוה, הגוף לא יכול לאחסן עודפי חלבון. אם הגוף זקוק ליותר חומצות אמינו מסוימות משקיבל מהמזון, (אפילו אם כמות החלבון המוחלטת במזון גבוהה!) הוא יפרק רקמות גוף – קודם כל רקמת שריר, ולאחר מכן רקמות אברים להשלמת צרכיו.

חשוב לזכור – אם בתזונה יש יותר חלבון זמין מאשר הדרוש לגוף לבניית תאים, החלבון ישמש כמקור נוסף לאנרגיה תזונתית או יומר לשומן. הגוף אינו מסוגל לאגור עודפי חלבון. יתכן מצב בו מזון חיות מחמד יראה כעשיר בחלבון אך ערכו הביולוגי יהיה נמוך ולכן לא ישמש לבנית שלד תאי אלא יומר לאנרגיה.
עיכול חלבונים

לתהליך העיכול יש מספר שלבים: החלבונים מתפרקים בקיבה למבנים קטנים יותר המורכבים מחומצות אמינו, (שלב זה מתרחש על ידי פעולת האנזים פפסין בסביבת חומצה הידרוכלורית). מעט מאוד ספיגה מתרחשת כאן או כלל לא. במעי הדק הפוליפפטידים מתפרקים לחומצות אמינו שיכולות להיספג דרך דופן המעי – הדבר מתרחש באמצעות אנזימים המיוצרים על ידי הלבלב ועל ידי תאי דופן המעי הדק. חומצות האמינו נספגות ואז יכולות להיות מאורגנות לחלבונים 'חדשים' על ידי הכבד ורקמות אחרות בגוף.
גורל חומצות האמינו לאחר ספיגתן מתחלק לשלוש קטגוריות כלליות: 1. סינתזה של חלבוני רקמות 2. סינתזה של אנזימים, אלבומין, הורמונים ותרכובות אחרות 3. שבירת העודפים – אלו משמשים לאנרגיה.
כחלק נורמלי בתהליך התפרקות חלבונים, נוצרת אמוניה – מולקולה רעילה לתאי הגוף. האמוניה הופכת בכבד לאוראה שפחות רעילה, וזו מופרשת בשתן.
הערה: לא כל הכלבים והחתולים שנראים בריאים הם אכן חופשיים ממחלות. מומלץ ללקוחות להקפיד להאכיל את חיות המחמד שלהם במזון איכותי על מנת להבטיח את התמיכה הטובה ביותר בחיים בריאים. כלבים וחתולים הסובלים ממחלת כליה כרונית, לא יראו סימנים קליניים עד שהמחלה מתקדמת לנקודה שבה 3/4 מרקמת הכליות המתפקדת אבדה. עודפי חלבון עשויים לתרום להדרדרות למצב של חמצת דם acidaemia. ככל שהמחלה מתקדמת. במצבים אחרים כגון –Protein Losing Nephropathy או-Protein Losing Enteropathy, הגוף מאבד כמויות מוגברות של חלבון דרך הכליות או דרך מערכת העיכול. הדבר גורם להופעת סימפטומים אופייניים למחסור בחלבון למרות שיתכן ורמתו בתזונה מתאימה.

עודף או חוסר חלבון
בחתולים ובכלבים רמות גבוהות של חלבון עלולות להיות מזיקות לחיות מחמד אם בעיות כליות או כבד . לכן, יש להימנע מעודף בחלבון בתזונה של חיות מחמד, בייחוד המבוגרות יותר שאצלן מחלת כליות היא שכיחה יותר מאשר אצל חיות מחמד צעירות . הן אצל כלבים והן אצל חתולים מחסור בחלבון עלול להיווצר כתוצאה ממחסור בחלבון בתזונה או ממחסור בחומצת אמינו מסוימת. מחסור בחלבון עלול לגרום ל:גדילה מעוכבת או אובדן משקל,אנורקסיה, אנמיה, פרווה דלילה, דלדול שרירים, רגישות מוגברת למחלות,הצטברות נוזלים ברקמות הגוף, ואף מוות.
צריכת חלבונים על ידי כלבים צריכת החלבון המינימלית ביותר בכלבים, כאשר חלבוני התזונה הם מהאיכות הגבוהה ביותר האפשרית, היא 6.0% על בסיס חומר יבש לכלבים בוגרים ו 9.5%- על בסיס חומר יבש, לכלבים בגדילה. אף על פי כן, מספרים אלה הם נמוכים. AAFCO – הארגון האמריקאי לפיקוח על תזונה קבע שהקצבה היומית המומלצת של חלבון בעל ערך ביולוגי ממוצע לכלבים בגדילה צריך לעמוד על לפחות 22% ולכלבים בוגרים 18% על בסיס חומר יבש.

צריכת חלבונים על ידי חתולים הצריכה המינימלית נקבעה כ 24%- חלבון על בסיס חומר יבש לחתולים גדלים ועל14% לחתולים בוגרים. גם כאן, אלה הן דרישות המינימום. במזון מסחרי העושה שימוש במקורות חלבון זמינים ונפוצים, ממליץ ארגוןAAFCO על תכולה של לפחות 30%חלבון לגורי חתולים, ו 26%- חלבון לחתולים בוגרים על בסיס חומר יבש כמנה יומית.